<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ז ח"א</h1>
<h2>דף נא:</h2>
שותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר של שניה' שאין בה דין חלוקה ואפילו שאינו יכול לעכב עליו מליכנס בחצר כיון שאין בה דין חלוקה מ"מ יכול לאסור עליו קמא בתרא. שותפין שמחלו להם מוכסים המכס בשביל בקשת אחד מהם אף על גב שבקש בשביל עצמו הכל לאמצע ואם אמרו מוכסים בשביל פלוני אנו מוחלין בלא בקשה כלל הרי הוא של אותו פלוני ורבי' שמחה הקשה פשיטא ברישא כי היכי הוא לאמצע ופיר' כי רישא מיירי שבקש אחד מהם למחול לו ומחלו לאמצע כאלו הוא שלוחם ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו כלומר מעצמם אמרו כך בלא שום פיוס שלא פייס אותו פלוני אז הוא של אותו פלוני קמא. שותף שאמר לחבירו קנה חטים לעסוק בשותפות וקנה שעורים אם פיחתו פיחתו לו פי' שהוזלו ואם הותירו הותירו לאמצע וחולקין השבח קמא [ק"ב ע"ב]. שותפין שעמד עליהם גייס ובזזם ועמד אחד מן השותפין והציל הציל לאמצע אם לא אמר כלום אפילו אין יכולין להציל כי לא פלג מאחר שלא אמר כלום ואם אמר לעצמי אני מציל כבר פלג. ואם יכולין להציל אם הציל חלקו לעצמו הציל ואם הציל יותר הרי הוא של שותפין אם אינם יכולין להציל כל מה שהציל לעצמו הציל קמא.
<h2>דף קב:</h2>
מלוה מעות לחבירו להלוותם ברבית למחצית שכר והתנה עמו שלא ילוום אלא על משכונות של כסף ויטמנם בקרקע כדין שמירת כספים ושינה והלוום על דברים אחרי' אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע ולא חשיב רבית כיון שעתה קרוב לשכר ורחוק להפסד שכל האחריות עליו לא נאמר כך לפי שאם היה עושה מה שאמר לו היה קרוב לזה כמו לזה קמא. הנותן מעו' למחצית שכר ונעשה ערב בשבח אף על גב דלא מידי חסריה כיון דלא מצוה עביד משתעבד בלא קנין כדין ערב בשעת מתן מעות (ובדיני רבית תמצאנו). המקבל סחורה מחבירו בסכום ידוע למחצית שכר להוליכה למקום פלוני ששוה יותר מכאן ומה שישוה יותר יחלקו וקודם שהוליכ' זל בכאן יכול לומ' מוכר כמו שאם הוקר בכאן לא הייתי לוקח מחצה אלא כמו שישוה למקום יותר שהיה רוצה להוליכה כמו כן עתה שהוזל בכאן אטול חלקי בכל מה שישוה יותר למקום שרוצה להוליכה כי ברשות הוזלה ואינו יכול לומר מקבל לא יטול אלא במה שישוה יותר מן הערך שעשיתי עמו בבתרא. כבר כתבתי בדיני רבית שצריך שיקח יותר המתעסק מן הריוח כדי שלא יראה כרבית ושם תמצאנו. שותף שמת וכתב עליו שטר העסק מחצה מלוה ומחצה פקדון הוא (ואם יכולין יתומים לומר פרוע במחצה פקדון כתבתיו בסוף דיני יתומים). נותן לחבירו חד עסק להתעסק סת' אם כות' ממנו שני שטרו' פסיד' דמלו' ואם הוא שני עסקים וכותב שטר אחד פסיד' דלוה כך פשוט בגמ' מציעא.
<h2>דף קטז:</h2>
שותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר של שניה' שאין בה דין חלוקה ואפילו שאינו יכול לעכב עליו מליכנס בחצר כיון שאין בה דין חלוקה מ"מ יכול לאסור עליו קמא בתרא. שותפין שמחלו להם מוכסים המכס בשביל בקשת אחד מהם אף על גב שבקש בשביל עצמו הכל לאמצע ואם אמרו מוכסים בשביל פלוני אנו מוחלין בלא בקשה כלל הרי הוא של אותו פלוני ורבי' שמחה הקשה פשיטא ברישא כי היכי הוא לאמצע ופיר' כי רישא מיירי שבקש אחד מהם למחול לו ומחלו לאמצע כאלו הוא שלוחם ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו כלומר מעצמם אמרו כך בלא שום פיוס שלא פייס אותו פלוני אז הוא של אותו פלוני קמא. שותף שאמר לחבירו קנה חטים לעסוק בשותפות וקנה שעורים אם פיחתו פיחתו לו פי' שהוזלו ואם הותירו הותירו לאמצע וחולקין השבח קמא [ק"ב ע"ב]. שותפין שעמד עליהם גייס ובזזם ועמד אחד מן השותפין והציל הציל לאמצע אם לא אמר כלום אפילו אין יכולין להציל כי לא פלג מאחר שלא אמר כלום ואם אמר לעצמי אני מציל כבר פלג. ואם יכולין להציל אם הציל חלקו לעצמו הציל ואם הציל יותר הרי הוא של שותפין אם אינם יכולין להציל כל מה שהציל לעצמו הציל קמא.
